סיפורו של צדיק

נר זיכרון

לעילוי נשמתו הטהורה של זקן המקובלים ראש עדת המכוונים המנורה הטהורה

מו"ר עט"ר רבי שלום אהרן בן רחל שמואלי זצוקללה"ה זיע"א

ראש ישיבת המקובלים "נהר שלום" ונשיא ישיבת "חזון מרדכי" הרצליה

נלב"ע כ"ג סיון התשפ"ד

קו
נר זיכרון

סיפורו של צדיק

מסגרת

לידתו בקודש

רבינו, זקן המקובלים, הנודע בכינוי "הסבא קדישא" רבינו שלום שמואלי זיע"א, חוצב מגזע תרשישים. ראשית מחצבתו בעיר יזד שבפרס, שם נולד למשפחה מיוחסת אשר העמידה דורות של חכמים ומקובלים ידועים.

זקנו רבי נוריאל זצ"ל, היה מקפיד ללמוד מידי יום כ-40 דפי זוהר, והיה מפורסם כמלומד בניסים ובעל מופת. בעיר מגוריו ידעו הכל, כי רבי נוריאל היה לומד עם רשב"י בכל לילה, והיו מתגלים אליו נשמות הצדיקים שוכני עפר.

בשנת ה'תרע"ח, עלה רבינו ומשפחתו לארץ הקודש במסע מפרך על גמלים, בעוברם דרך דמשק. כמה פעמים התבטא, כי זוכר הוא את הימים הקשים של מאורעות תרפ"ט, כאשר היה נער צעיר בירושלים עיר הקודש, וכיצד ראה בעיניו יהודים רבים קורעים את בגדיהם ותולשים שערות ראשם על האבל הכבד שפקד את עם ישראל.

נהנה מיגיע כפיו

רבנו נהנה מיגיע כפיו, ולפרנסתו היה עובד כסנדלר ובימי חג הסוכות היה מוכר בחנותו אתרוגים. גדולי ישראל כדוגמת האדמו"ר מבעלזא, הגאון בעל הציץ אליעזר, רבי עובדיה יוסף ועוד גדולים היו באים לקנות אצלו, כי ראו את הנאמנות והצדקות שלו. 

כל ימיו חי בעוני ודחקות בכדי לזכות לכתרה של תורה. על אף שרבינו מרדכי שרעבי זיע"א היה מחלק ממון ותגמולים ללומדים בישיבה הקדושה, רבינו סירב ליהנות שלא מיגיע כפיו, ולא הסכים לקבל אף פרוטה מרבי מרדכי.

גם לאחר שמרן רבינו מרדכי שרעבי מינה את רבינו לעמוד בראשות ישיבת המקובלים, לא נהנה רבינו מכספי הישיבה, לפי קבלת רבינו מרדכי שראש הישיבה אסור לו להנות מכספיה. מתוך הערכתו לנקיות נפשו ומעלת נשמתו, מינה אותו רבי מרדכי לראש הישיבה עוד בחייו, וכינה אותו "כתר הישיבה".

מנהגו ביב שבימי חמישי היה שולח לקנות דגים ומצרכים לחלק לתלמידי חכמים, וביום שישי בבוקר לאחר התפילה היה שולח בידי אחרים כסף למספר אברכים שיהיה להם לצורכי שבת

מסגרת
קו
מסגרת

סדר עבודתו בקודש

בבוקר מוקדם, מיד לאחר שקם, היה הולך למקוה, מברך ברכות השחר בכוונה, ועורך תיקון חצות עם תפילות ובקשות על צער השכינה.

לפני הנץ החמה, היה מתחיל בהכנות לתפילה, מקיף את התיבה שבע הקפות עם כוונות הרש"ש, ומייחד ייחודים. תפילת שחרית היה מתפלל בכוונה רבה, ללא דילוגים, ובחזרת הש"ץ היה עוקב תיבה בתיבה מתוך הסידור ומכוון את כוונות הרש"ש. תפילת העמידה והחזרה ארכו כל אחת כארבעים דקות.

לאחר התפילה, היה עובר ללמוד עם המקובלים חק לישראל, פרק ברמב"ם וסדר בטור ובית יוסף. לאחר מכן, המשיך ללמוד ביחידות בבית המדרש בספר מיוחד ובו ייחודים. פעמים רבות עמד שעות בריכוז עמוק, מבלי לשים לב ללומדים סביבו.

בשעות הצהריים היה יוצא לביתו לאכול עם רעייתו, וחוזר לישיבה בשעה 15:00 כדי למסור שיעור בעץ חיים, שנמשך עד מנחה וערבית. תפילת מנחה וערבית הייתה בכוונות הרש"ש, וכל עמידה נמשכה כשלושים דקות או יותר.

בערב, בסביבות 22:00, היה שב לביתו, אכל מעט, שוחח עם רעייתו, וקרא ק"ש שעל המיטה בכוונת. בכל יום, לפני לכתו לישון, היה רבנו הוגה בספרי המוסר הרבים שהיו בביתו. הרבנית עליה השלום העידה כי זכה לסיים כמה וכמה פעמים את כל הספרייה הגדולה שהייתה בביתו. רבינו המשיך בסדר יומו זה עד לשנותיו האחרונות.

חסידא קדישא ופרישא

מסגרת
קו
מסגרת
עמוד צלתותהון

עמוד צלותהון דישראל

תפילותיו של רבינו נודעו בשער בת רבים, ומלבד התפילות הקבועות, עוד היה מרבה בתפילות מיוחדות על עם ישראל, על הכלל ועל הפרט. מידי יים בשעה חמש אחרי הצהריים היה אוסף את ילדי ישראל הטהורים, והיה קורא עמם ברגש רב את קטעי הסליחות ופרקי תהילים עם תקיעות שופר ופתיחת ההיכל.

על הסטנדר העשוי שיש שניצב במקומו הקבוע לתפילת העמידה, היו מונחים באופן קבע דפים, אשר עליהם היו באים אנשים שונים ורושמים את בקשותיהם לתפילה, אם על זיווג או רפואה וכו'. והרב היה מתפלל עליהם.

פעמים שהיו רוצים שהרב יעשה 'תיקון', ואכן הרב היה עושה תיקון על ידי עשרה אברכים שהיו צמים ומתפללים, בכל בוקר היה עושה פדיון נפש, ולאחר מכן היה מזכיר את כל השמות של החולים וכל מי שצריך ישועה.

לפעמים היו מזכירים לפניו שמות, אך הוא היה מתחמק בשתיקה, וכך היו מבינים כי ככל הנראה קצרה ידו מהושיע, כשהוא נזהר לא להוציא מפיו הקדוש דיבורים שאינם טובים.

הסבא קדישא - רבי שלום שמואלי זצוק"ל